מכעס לאהבה עם חדוה נבון וד"ר אפרת לירז

כשמאחורי הכעס מסתתרת חרדה: חדוה נבון על ילדים עם ODD והדרך מכעס לאהבה

חדוה נבון היא מנטורית להורות וזוגיות, ממוקדת ב-ODD ובהפרעות קשב, ומטפלת רגשית בכעסים והתפרצויות זעם בשיטת EMDR. היא מחברת הספר "מכעס לאהבה", אבל את מה שהיא מביאה לפרק הזה היא לא למדה רק בקורסים. לפני יותר מ-46 שנה נולד בנה הבכור, ילד אנרגטי וסקרן באופן קיצוני, וההתמודדות איתו היא שהוציאה אותה למסע מקצועי ואישי של עשרות שנים.

אני מלווה את השיחה, ומהר מאוד הרגשתי שאני יושבת מול מישהי שמדברת משני הכיסאות בבת אחת - גם המומחית שמכירה כל קריטריון, וגם האמא שהדלת נסגרה לה בבית. זה בדיוק הקו של הפודקאסט הזה, מהתמכרות לגאולה: לקחת את הכאב הכי אישי ולעשות ממנו דרך.

הפרעת התנגדות מרדנית (ODD) אינה "ילד רע" או "ילד מפונק", אלא דפוס שבו מאחורי הכעס, ההתנגדות והוויכוח מסתתרת לרוב חרדה עמוקה - ולכן המפתח אינו להילחם בהתנגדות אלא להפוך את התגובה אליה. זו התובנה שחדוה בנתה בדרך הארוכה, והיא זו שנתנה לספר את שמו. מכאן מתחילה השיחה.

למי הפרק הזה מדבר?

השיחה יכולה לגעת בכמה אנשים שונים:

• הורה לילד שמתנגד לכל דבר, מתפרץ בזעם, ולא ברור למה - וגם לא ברור מאיפה מתחילים.
• מי שמזהה אצל הילד סימנים של הפרעת קשב או ODD ורוצה להבין מה מסתתר מתחת להתנהגות.
• הורה, מורה או איש טיפול ששוחה באשמה, ומחפש דרך לצאת ממערבולת הכעסים אל משהו אחר.

הרגע שבו הבינה שיש לזה שם

כשבנה היה תינוק, לפני כמעט חמישה עשורים, המודעות להפרעות קשב הייתה עוד בחיתוליה. חדוה שמה לב שהילד פעלתן, אנרגטי וסקרן באופן חריג, ומצאה את עצמה שואלת שאלה שלא הרפתה: מה זה, ומה עושים עם זה. היא נכנסה, כלשונה, "בעובי הקורה", למדה הפרעות קשב ולקויות למידה, והלכה ללמוד הדרכת הורים

• גם כדי לענות על הצורך שלה עצמה.

רק שנים אחר כך, בהשתלמות בשערי צדק, שמעה לראשונה את ההגדרה הפורמלית של ODD ואת שמונת הקריטריונים שלה. "לא יכול להיות שיש לזה שם, שנתנו שם לתופעה הזאת", היא נזכרת בתגובתה - הבן שלה כבר היה בן עשרים. מצב רוח כעוס ורגזני, התנגדות למרות, קושי קיצוני לקבל סמכות, וכחנות, ותחושה עמוקה שהם צודקים ושכולם אשמים חוץ מהם. פתאום כל הפאזל קיבל מסגרת.

למה קוראים לזה "תסמונת בומרנג"?

חדוה מתארת מנגנון שכל הורה מכיר: הילד מתנגד ומתווכח, הסובבים מתנגדים בחזרה, וכולם נשאבים יחד ל"מערבולת של כעסים" שאי אפשר לצאת ממנה. "הרבה פעמים אני קוראת לתסמונת הזאת תסמונת בומרנג", היא אומרת - הכעס נזרק החוצה וחוזר במלוא העוצמה. הדפוס הזה, שבו אותה סצנה חוזרת שוב ושוב בבית ובכיתה, קרוב מאוד למה שאני מכירה כדפוסים שחוזרים על עצמם בלי שנבחר בהם, ולכן הצעד הראשון הוא לזהות את המעגל לפני שמנסים לשבור אותו.

מה שמפתיע הורים במיוחד הוא שהילד מתנגד גם למה שהוא אוהב. מציעים לו טיול, אירוע, דבר שהוא נהנה ממנו - והתגובה האוטומטית היא "לא". חדוה מסבירה למה: "כל שינוי מעורר אצלו חרדה ממש ממש עמוקה. ולכן, קודם כל, מה שבטוח, בטוח, לא". ההתנגדות היא לא עקשנות לשמה, היא מגן. וכמו הרבה מנגנונים אחרים, גם היא נבנתה כדי לשמור על הילד, בדיוק כפי שהתנהגות שנראית כפגם היא לעיתים מנגנון הגנה שפעם היה הכרחי.

מאיפה מגיע הכעס? הטענה על טראומת הלידה

כאן חדוה מציעה זווית שהיא מדגישה שהיא שלה. לפני כעשרים שנה, בקורס על טראומה בשם "הגוף זוכר", היא למדה על טראומה לידתית וטרום-לידתית, ופתאום נזכרה בלידה של בנה: הוא היה תקוע בתעלת הלידה שבע-שמונה שעות. "הילד הזה חווה טראומה שהיא בעצם חוויית מוות", היא אומרת, ומאותו רגע ראתה את הכעסנות והעקשנות כ"התנהגות פוסט-טראומטית" - תגובת הישרדות. לטענתה, מתוך ההורים שהיא פוגשת, "ממש 95% מתארים לי טראומת לידה".

חשוב לי לומר את זה בבירור: זו התיאוריה הקלינית של חדוה, לא קביעה מוכחת. הגורמים ל-ODD רב-גורמיים, והיא עצמה מזכירה גם היבט תורשתי וגם את משקל הסביבה. אבל מה שכן חזק בזווית הזאת הוא ההבנה שמתחת לכעס הרועש יש כמעט תמיד חרדה שקטה - וזה מזכיר לי עד כמה, גם אצל מבוגרים, מתחת לסימפטום הרועש מסתתר כאב שקט הרבה יותר. כשמבינים את זה, קשה להישאר בכעס על הילד.

"אהבה" - למה היפוך התגובה עובד

השם של השיטה שחדוה פיתחה הוא גם ראשי תיבות: אהבה = "אתחול התנהגות באמצעות היפוך תגובה". ההיגיון פשוט וקשה בו-זמנית. התגובה האוטומטית שלנו לילד שאומר "את לא תחליטי עליי" היא להתנגד בחזרה - וזה בדיוק מה שמעמיק את הבור. "התגובה האוטומטית הזאת רק מחמירה את המצב", היא אומרת, ולכן היא מלמדת הורים להפוך אותה: לעצור, לנשום, ולבוא מאחורי הילד במקום מולו.

הכעס עצמו, היא מדגישה, אינו האויב. "כעס במהותו הוא רגש בסיסי שבא להגן עלינו", לשמור על הזכויות ועל הגבולות שלנו. הבעיה מתחילה כשהוא הופך להתפרצות ולחוסר שליטה. הכלי שחדוה מציעה להורה נקרא אצלה "קור רוח" - לשים לב, להתחבר לעצמנו, לא להגיב מיד מתוך המוח הלימבי. במילים אחרות, לוותר על השליטה במה שלא בידינו כדי להשפיע על מה שכן, וזה בדיוק המקום שבו הוויתור על השליטה הופך לכלי הטיפולי החזק ביותר.

אשמה או אחריות? ההבחנה ששינתה לי את ההורות

את הדוקטורט שלי עשיתי על צמיחה פוסט-טראומטית של הורים, אבות ואמהות, לילדים עם הפרעת קשב - מה שקראתי "הפרעה שקופה". דווקא לא רציתי לחקור את הילדים, אלא את ההורים, כי גיליתי במחקרים שהורה לילד עם הפרעה שקופה סוחב גם אשמה: אם הוא מסרב לריטלין או "לא משתף פעולה", מהר מאוד הוא מסומן כהורה בעייתי. אחד הפרמטרים שבדקתי היה הערך העצמי, והקשר שלו ל"כרטיס הביקור" ההורי - כמה קשה לנו לנתק את הערך שלנו מההישגים של הילד.

חדוה נוגעת באותה נקודה בדיוק: "יש הבדל בין לקחת אחריות לבין אשמה. אשמה תוקעת אותך". גם אצלי זה אישי. הילדים הגדולים שלי חוו אותי אמא פרפקציוניסטית, וכשפגשתי את זה בהתחלה הייתי מלאה אשמה. עם הזמן למדתי לקחת אחריות במקום להישאר תקועה, ויוני שלי בן ה-12 אפילו אמר לי "את לא אותה אמא" - כי היום אני נרגעת. אני יכולה לומר לו "רק תהיה בריא בנפש", ולשחרר את השאר. זו בדיוק ההשתחררות מהצורך שהילד יהיה מושלם כדי שנרגיש בסדר, אותו מהלך שאני מתארת כרשות להיות בינוניים, ודווקא משם ראויים.

פרפקציוניזם, בושה, וכמה גבולות

לפרפקציוניזם חדוה הקדישה עשרה עמודים בספר, כי אנשי ה-ODD, לדבריה, פרפקציוניסטים קיצוניים: רצון עז, מיקוד מטרה, אינטליגנציה וכריזמה של מנהיגים טבעיים - אבל גם קושי גדול להכיל את מי שפחות. "מה זה פרפקציוניזם בעצם? זאת חרדה מלהיות מושלם", היא אומרת. גם הבושה נכחה בדרך: בשלבים הראשונים היא הרגישה אותה, אבל היום היא מספרת בגלוי, כי לשתוק רק מזין את הבושה, ואילו לדבר הוא חלק מהריפוי - כמו שראיתי שוב ושוב שדווקא ההסתרה היא שמחזיקה אותנו כלואים.

אז מה עושים בפועל? ההורה, אומרת חדוה, הוא "המבוגר האחראי", ולכן הוא זה שיכול לעצור ולשנות פוזיציה: "אני מבין אותך, אני מבין שאתה מאוד רוצה - אבל בואו נחשוב יחד". במקום שכל צד יהיה לבד בחוויה שלו, מזמינים את הילד להיות יחד. את העבודה העמוקה יותר היא עושה עם EMDR - עיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים, שיטה מוכרת לטיפול בטראומה ובחרדה - שדרכה היא עוזרת לילד או לנער לפגוש את מה שמעיק עליו בבסיס ולשחרר אותו. זה תהליך, היא מזכירה, "לא זבנג וגמרנו".

מי היא חדוה נבון?

חדוה נבון היא מנטורית להורות וזוגיות, ממוקדת ב-ODD ובהפרעות קשב, ומטפלת רגשית בכעסים והתפרצויות זעם בשיטת EMDR. במשך כעשרים שנה פיתחה שיטות טיפוליות ללקויות למידה, ומתוך ההתמודדות עם בנה פיתחה את גישת "אהבה" (היפוך תגובה) ואת הספר "מכעס לאהבה - התמודדות מיטיבה עם ODD". את הספר, שאינו נמכר בחנויות, אפשר להשיג ישירות דרכה, והיא מקבלת משפחות בנתניה ובירושלים. מי שרוצה ליצור איתה קשר או להזמין אותה להרצאה יכול בטלפון 054-475-8852.

כשמרגישים לבד עם זה

הורה לילד שמתנגד, מתפרץ, ונאבק - ולעיתים גם מואשם על ידי המערכת - נושא עומס שקט שלא רבים רואים. אם הנושא נגע במקום מוכר, כדאי לדעת שיש כתובות מקצועיות להדרכת הורים ולטיפול, ושאפשר לצאת ממערבולת הכעסים בעזרה. לבקש הכוונה כאן הוא סימן של כוח, לא של חולשה, והצעד הראשון הוא פשוט לא להישאר עם זה לבד.

עבודת ההורה מתחילה בעבודה שלנו על עצמנו

מה שחוזר לאורך כל השיחה הוא שהשינוי אצל הילד מתחיל בתגובה של ההורה - ביכולת שלנו לעצור את האוטומט, לפגוש את החרדה שמתחת לכעס, ולבחור אחרת. את העבודה הזאת, של להכיר את הדפוסים שלנו עצמנו ולרפא את הילד הפנימי שנושא אותם, אני מלווה בעבודה עצמית לנשים לפי 12 הצעדים, ובמסלול מקביל של עבודה עצמית לגברים לפי 12 הצעדים - שתי קבוצות נפרדות, כי הדרך של כל אחד אל אותה נקודה שונה.

להורדה: סיכום השיחה עם חדוה נבון

לצד ההאזנה, סיכמתי את השיחה בקובץ קצר להורדה - תמצית הסיפור, ההבחנה בין אשמה לאחריות, ומה שאפשר לעשות בפועל עם ילד שמתנגד ומתפרץ. זה כלי לשמור, לחזור אליו ברגע קשה מול הילד, או להעביר להורה אחר שמרגיש בדיוק ככה עכשיו. אפשר להוריד את סיכום הפרק.

אפשר גם להישאר בקשר ולקבל את התכנים ישירות: אני שולחת פרוטוקול שבועי ונקודות חשובות מכל פרק לקבוצה השקטה מהתמכרות לגאולה בוואטסאפ, מקום שקט שאפשר לחזור אליו ברגעים קשים.