כסף קל, מחיר כבד: דורון אפרתי על התמכרות, סחר בסמים והדרך חזרה

אני מלווה את השיחה עם דורון אפרתי, ומהר מאוד ראיתי את הפער שהוא עצמו מדבר עליו: אדם רך, רגיש ומתרגש, שבגלגול קודם החזיק את הדמות הקשוחה ביותר. זה בדיוק הקו של הפודקאסט הזה, מהתמכרות לגאולה - לקחת את המקום הכי אפל ולהראות שאפשר לצאת ממנו.

הכסף הקל של עולם הסמים קנה לדורון כמעט הכל - כבוד, מעמד, מיליונים - חוץ מהדבר האחד שבאמת חיפש: שקט פנימי וערך עצמי. המחיר הכבד לא היה הכלא ולא המיליונים שאבדו, אלא הנשמה, וכמעט גם הילדים. מכאן מתחילה השיחה על התמכרות לסמים ועל החלמה מהתמכרות.

למי הפרק הזה מדבר?

השיחה יכולה לגעת בכמה אנשים שונים:

• מי שנאבק בהתמכרות לסמים או לאלכוהול, ומרגיש שאין דרך החוצה אחרי כל כך הרבה שנים.
• מי שגדל בבית עם הורה מכור, ומזהה בעצמו את אותם דפוסים של פחד, בושה והישרדות.
• מי שקרוב אליו אדם מכור, ומחפש להבין מה באמת מחזיק בן אדם נקי ומה שובר אותו.

מאיפה מתחילים? ילדות של פחד, אלימות ואב שנעלם

דורון נולד לאב שהשתמש בסמים, יהלומן שנעלם מחייו בגיל תשע ונרצח כמה שנים אחר כך, סביב בר המצווה. "הפעם האחרונה שראיתי אותו זה היה בגיל תשע. חזרתי מבית הספר, והוא בדיוק יצא עם המזוודות", הוא מספר. האב אמר לו שמעכשיו הוא הגבר בבית וצריך לדאוג למשפחה. אין קבר, אין אזכרה, ואמו נותרה עגונה שנים ארוכות.

מה שבא אחר כך היה עוני, בושה והרבה פחד. "גדלתי בפחד רוב ימי חיי, באלימות מאבא, ופחד כלכלי, ופחד חברתי, ומלא פחדים שלא ידעתי לתת להם שמות". הפחד הזה לא נשאר בחוץ, הוא נכנס פנימה והפך לדלק. הצורך להסתיר אותו קשור בדיוק לאותה בושה שלומדים להחביא במקום להרגיש, וזה מה שבנה את השריון. בשבילי, כמטפלת, זו נקודת המוצא של סיפורים רבים: ילד שלא היה לו עם מי לחלוק את הפחד לומד לשרוד לבד.

איך ילד שנשבע לא לגעת בסמים נעשה לאחד הסוחרים הגדולים?

כמו כל ילד להורה מכור, דורון נשבע שהוא לא יהיה כמו אביו, ולא נגע בסמים עד גיל עשרים. חבר שהביא לו את המנה הראשונה הזהיר אותו: "אם אתה לוקח את זה מפה, זה לכל החיים. נגעת, נסעת". הוא צדק. הכדור הראשון היה ניתוק טוטאלי של כמה שעות, ואת החוויה ההיא, הוא מתאר, אי אפשר לשחזר לעולם - וכל החיים רודפים אחריה. הרדיפה הזו אחרי אותו רגע ראשון היא בדיוק החיפוש אחרי נחמה שאף פעם לא מספיקה.

מכאן זה התגלגל מהר. מהצבא, דרך שימוש כבד יותר, אל הסחר. תוך שלושה חודשים, לדבריו, הוא כבר עסק ביבוא מחו"ל, ובסופו של דבר היה "דמות מאוד נחשבת בעולם הסמים". הכסף הגיע במיליונים. אבל ההבחנה החדה ביותר שלו היא לא על הכסף. "כל הזמן חשבתי שעשיתי את זה בשביל כסף, אבל היום אני יודע שעשיתי את זה בשביל אהבה", הוא אומר, "שלי הייתה השקית הכי גדולה בכיס, לאף אחד לא הייתה אפשרות לא לאהוב אותי". מישהי אמרה לו פעם: "השקית שלך אף פעם לא נגמרת".

אם הכסף היה קל, איפה התחיל המחיר הכבד?

המחיר הצטבר בשקט. מעצרים קצרים ואז עשרה חודשי מאסר, דווקא כשכבר ניסה לעצור. חיים כפולים בין מושב בורגני שבו לקח את הילדים לחוגים לבין הדמות העבריינית בחוץ. וגירושים, אף שהוא וגרושתו נותרו חברים קרובים עד היום. היא זו ששמרה על נפש הילדים כשהעמידה אותו בפני ברירה: "או החיים האלה או אנחנו".

מתחת לכל זה רץ מנוע אחד: אדם שאף פעם לא שבע. "אני הבן אדם שאף פעם לא מסופק, תמיד רוצה להגיע למקור, לראש". הרדיפה הזו אחרי עוד כבוד ועוד מעמד היא לא רק תכונה, היא לעיתים מנגנון הגנה שנבנה כדי לכסות על חור פנימי. וכשאדם חוזר שוב ושוב לאותו מקום שפוצע אותו, אנחנו רואים משהו עמוק יותר - חזרה כפייתית אל מה שמוכר, גם כשהוא הורס. דורון הרי חי בדיוק את מה שהבטיח לעצמו לא לעשות: לנטוש את הילדים כמו שאביו נטש אותו.

הרגע שבו ראה את אבא שלו בעיניים של הבן שלו

לפעמים צריך לגעת בתחתית כדי שתגיע נקודת מפנה בהתמכרות. אצל דורון זה קרה בערב אחד רגיל. הוא ישב עם בנו מול סרט, ירד לרגע להביא אוכל, ולמטה כבר התחילה "חגיגה" של שימוש. כשעלה בחזרה, הבן הסתכל בו במבט אחד. "פשוט ראיתי אותי יושב שם בסלון, ואבא שלי שורף לי את הנשמה. המבט שלו בעיניים הרג אותי". הוא זיהה בעיני בנו בדיוק את מה שהוא עצמו הרגיש כילד, מול אביו שיצא מהשירותים.

באותו לילה הוא ירד על הברכיים במרפסת. "אמרתי לו, אני מוותר על הכל, על הכסף, על הכבוד, על הכוח. רק תציל את הילדים האלה. אל תן להם לעבור מה שאני עברתי". בשבילי זה לב העניין, ולכן אני חוזרת אליו: הרגע הזה הוא לא חולשה, הוא הכניעה שהיא דווקא הכלי הכי חזק. אנחנו לא בוחרים מאיפה יצאנו, אבל אפשר לבחור לוותר על השליטה במה שבין כה וכה שולט בנו.

מה קורה כשמוותרים על הכל - ממיליונים ל-32 שקל לשעה

מהמרפסת ההיא התחילו מה שדורון קורא "סימנים". הוא הגיע למרכז גמילה, ושם, לראשונה בחייו, הנשמה שלו מצאה שקט. "פעם ראשונה שחוויתי מה זה שלווה, שאני יכול לישון צהריים". ההחלמה דרשה ויתור אמיתי: לצאת מהכנסות של מיליונים בחודש ולעבוד כמדריך בשלושים ומשהו שקל לשעה. "אלוהים לקח לי את כל הכסף המלוכלך שבאתי איתו", הוא אומר, "והבנתי שזה השיעור שאני צריך לעבור".

כאן נכנס מושג שהוא מנסח יפה, ה"כלא התודעתי" - התפיסה שכסף הוא הכל ובלעדיו אי אפשר להתקיים. "אם תישאר בכלא התודעתי הזה ולא תהיה מוכן לפרוץ את הגבולות, תחווה את זה שוב ושוב, עד שתקבל את זה". ההחלמה, הוא מדגיש, לא נקנית בשתן אלא בנשמה - להישאר נקי ולהמשיך בחיי פשע פשוט לא עובד. הזווית הזאת חשובה לי בכל נושא של כסף: לפעמים מה שנראה כמו ויתור כלכלי הוא בעצם ההשקעה הכי משתלמת שיש, בערך עצמי שאי אפשר לקנות. הוויתור על כסף גדול תמורת החלמה הוא בדיוק ההוכחה שאפשר להחלים מהתמכרות לסמים גם אחרי שנים ארוכות בפנים.

מה מחזיק אותו נקי, ומה זה לימד אותו על אבהות?

מה שמחזיק אותו נקי הוא קונקרטי: קבוצה כל יום, חונך שיודע עליו הכל, והתרחקות מוחלטת מאנשים, מקומות ודברים. "ריתחתי את כל הדלתות, עד הסוף", הוא אומר, "אם היום יש לי בעיה, אני הולך למשטרה" - משפט שבעולם שממנו בא נשמע כמעט בלתי אפשרי. המבחן האמיתי הגיע בלוויה, אחרי שנתיים וחצי נקי, כשפגש חבר'ה מפעם ותוך שנייה כבר היה בתוך משא ומתן על מחיר. הוא לא סגר את העסקה. הוא רץ לחונך שלו ואמר, "תתקשר, תגיד שטעית". זה, הוא מסביר, האבא שהיה צריך כילד: מישהו שיגיד "זה בסדר שטעית, אבל אפשר לתקן".

ואולי השיעור הגדול הגיע דווקא מהילדים. כשדורון הציע לבנו ללמוד רפואה כדי "לעשות המון כסף", הנער בן הארבע עשרה תיקן אותו: "רופאים הולכים להיות בשביל לתת לעולם, לא בשביל לעשות כסף". דורון מספר שבאותו יום היה מוכן להיות תלמיד של הילדים שלו. "בגלגול הקודם שלי, אבא זה להביא כסף. ההחלמה לימדה אותי להיות נוכח, להקשיב, לא להיות זה שיודע הכל". כל ההחלמה שלו, הוא אומר, היא שהילדים יודעים שהוא שם - כי לו לא היה אף אחד.

מי הוא דורון אפרתי?

דורון אפרתי הוא מכור נקי מזה שש שנים ופסיכותרפיסט, שעבד כמדריך במרכז גמילה ומלווה מחלימים כחונך. את הדרך שהוא מביא בפרק - מעולם של סחר בסמים וכסף קל אל חיים של שירות, נתינה ונוכחות - הוא בנה מתוך התהליך שהוא עצמו עבר, צעד אחרי צעד. מי שרוצה ליצור איתו קשר או לשמוע ממנו כוח יכול למצוא את מספר הטלפון שלו בסיכום הפרק שמלווה את ההאזנה.

אם הנושא נגע במקום קרוב

מי שנאבק בהתמכרות, שלו או של אדם קרוב, לא צריך לעבור את זה לבד. קיימות בישראל קבוצות של נרקומנים אנונימיים (NA) ואלכוהוליסטים אנונימיים (AA), מרכזי גמילה, ומסגרות תמיכה למשפחות של מכורים. פנייה לעובד סוציאלי, למטפל או לקבוצת החלמה היא צעד של כוח, לא של חולשה, וכפי שדורון מראה, אפשר להתחיל גם אחרי שנים ארוכות.

הקורסים של 12 הצעדים והתניא

את העבודה הזאת, של לפגוש את הפחד והבושה בלי לברוח ולבנות מהם ערך עצמי, אני עושה לעומק בקורס לגברים שרוצים לצאת מהתמכרות, ובמסלול מקביל לקורס לנשים שרוצות לצאת מהתמכרות רגשית. הסיפור של דורון הוא של גבר, אבל הכאב הזה כמעט תמיד נוגע גם באישה שלצידו

• האם שגידלה לבד, הגרושה ששמרה על הילדים - ולכן שתי הקבוצות נפרדות, כל אחת עם ההתמודדות שלה.

להישאר בקשר עם הקבוצה השקטה

אפשר להישאר בקשר ולקבל את התכנים ישירות: אני שולחת פרוטוקול שבועי ונקודות חשובות מכל פרק לקבוצת השקט שלי בוואטסאפ, מקום שקט שאפשר לחזור אליו ברגעים קשים ולהזכיר לעצמנו שאפשר אחרת.